הרבה פעמים כדי להרגיש חיות צריך להסכים למות

הרבה פעמים כדי להרגיש חיות צריך להסכים למות

כמות הפעמים שאחזתי בכוח בדברים שסיימו את תפקידם בחיי מתוך הפחד לצאת אל הלא נודע היא עצומה...

ההיאחזות הזו תקעה אותי ויצרה סבל בחיי, מרוב פחד אחזתי עד שכאב לי הגוף.

ויחד עם זאת בכל פעם שהסכמתי להרפות, למות ולשהות באי הידיעה צמחתי, חוויתי מימוש והייתי בהלם איך זה יכול להיות שלא עשיתי את זה קודם.

החיים והמוות שזורים זה בזה ומצויים בכל מקום בבריאה, בטבע וגם בנו בני האדם.

ההסכמה למות היא תנועה הכרחית בטבע שמייצרת חיים.

זוהי חוקיות שאנחנו למדות כשאנחנו צופות בעץ משיל את עלליו ומיד נגלים חדשים במקומם.

זו חוקיות שאנחנו חוות בכל חודש, כשאנחנו חוות את המוות בתוכנו כשמגיעה הווסת וזו התנועה שגם מאפשרת לדברים חדשים להיוולד בחיים שלנו.

כדי שאני שנמצאת בזוגיות תוכל להיוולד, הרווקה שבתוכי צריכה לפנות מקום...

כדי שאני שחייה בשפע תוכל להחזיק את ההגה לחיים שלי בידיים שלה, אני שחייה בחוסר אונים וחוסר משאבים צריכה להסכים להשתחרר מחיי.

וכדי שהאמא שאני תוכל להיוולד, חלקים ישנים בי צריכים להסכים לפנות את מקומם.

אבל איך עושים את זה אם הנפש שלי לא מכירה את בתנועה הזו?
נעזרים במתנות שנתנה לנו הבריאה.

אחת הדרכים שבאמצעותה אני יוצרת מציאות בחיי היא: יוצרת תכשיט עוצמה עם הרטט שאני מבקשת לרטוט בחיי.

לכל דבר שקיים בבריאה יש שדה אלקטרומגנטי. השדה הזה הוא מגנט שמושך אליו את כל מה שרוטט את אותו התדר.

לחיות, לצמחים, לאבנים וגם לנו יש רטט מסוים וכדי לשנות את הרטט שלנו כך שנוכל למשוך לחיינו את המציאות הרצויה לנו נוכל להשפיע על השדה שלנו.

אם קשה לך לשחרר ולאפשר לחלקים בך שסיימו את תפקידם למות כדי שחלקים חדשים יוכלו להתגלות ולהיוולד, תוכלי ללמוד את התדר הזה מפרח הלוטוס.

פרח הלוטוס צולל בכל לילה אל הבוץ ובכל בוקר למחרת פורח במלוא הדרו. הוא בא להזכיר לנו שצמיחה היא תנועה טבעית ואם נפסיק להילחם, נרפה ונסכים למות נוכל לעשות את קפיצת האמונה הדרושה כדי לאפשר למשהו חדש ומדויק יותר להתגלות בחיים שלנו.

מה את אומרת? קופצת?

לעוד מסרים מתכשיטי העוצמה אני מזמינה אותך להיכנס לאתר, לראות לאיזה תכשיט את מתחברת ולקבל את המסר שלו.

נ.ב
את הדגם שבתמונה יצרתי ביחד עם הפנינה.
הפנינה מחברת אותנו לתדר של "הכל אפשרי" מכיוון שהיא תופעה פלאית שנוצרת כתוצאה מכך שמשהו זר חדר לתוך הצדפה.

 

חזור לBlogs